מצב הנוצרים בישראל

בישראל, קיים חופש דת והנוצרים רשאים לקיים את מצוות אמונתם בחירות כמעט ללא מגבלות. הם רשאים לבנות כנסיות, לנהל בתי ספר ואף מוסדות אחרים. בתי הספר הנוצריים הם בין הטובים ביותר במדינה.

למרות החופש היחסי, רווח במגזרים יהודים רבים רגש אנטי-נוצרי רווח. רגש זה מבוסס על חשד מסורתי ודתי כלפי לא-יהודים בכלל ותפיסה היסטורית המאשימה את הנוצרים בפרט ברדיפת היהודים בעבר. מקרים של ריסוס כתובות נאצה נגד הנצרות ונגד הנוצרים על מבנים כנסייתיים או יריקות על אנשי דת לבושים בגלימות מסורתיות קורים מעת לעת.

בישראל, ישנן שלוש קבוצות עיקריות של נוצרים:

– רוב הנוצרים אזרחי מדינת ישראל הם פלסטינים נוצרים. הם גרים בעיקר בצפון הארץ (בגליל) ובערים המעורבות (כגון חיפה, יפו, רמלה, לוד וכו). כחלק מהאוכלוסייה הפלסטינית בישראל, הם סובלים מאותה האפליה המופעלת נגד הפלסטינים אזרחי המדינה, הדוחפת אותם לעיתים קרובות לשולי החברה. הם מהווים בין 75 לבין 80% מהאזרחים הנוצרים במדינת ישראל (בין 120 לבין 130 אלף).

– קבוצה שנייה מורכבת מנוצרים החיים משולבים בתוך החברה הישראלית היהודית. לרוב מוצאם מארצות שהיו פעם חלק מברית המועצות לשעבר או מארצות אחרות במזרח אירופה ולעיתים קרובות הם אינם מבליטים את זהותם הנוצרית ואף מסתירים אותה. נוצרים אלה מהווים בין 20 לבין 25% מהאזרחים הנוצרים במדינת ישראל (בין 30 לבין 40 אלף).

– בנוסף לנוצרים שהם אזרחי המדינה, ישנה קבוצה שלישית של נוצרים המורכבת מכ-150 אלף מהגרים, החיים במדינה בזכות אשרות שהייה שונות ואף ללא היתר. מהגרי עבודה (לרוב מאסיה) ומבקשי מקלט (לרוב מאפריקה) מרכיבים את הקבוצה הזאת, אשר חיה בארעיות ומתמודדת יומיום עם אתגרים קשים של עוני, ניצול, אפליה וגזענות.

הגירת הפלסטינים הנוצרים אזרחי מדינת ישראל מחוץ למדינה באה חלקית בעקבות העדר הזדמנויות שוות לאזרחי המדינה שאינם יהודים ואף אפליה נגד אזרחי המדינה הפלסטינית. מצב זה משפיע במיוחד על המשכילים ביותר והם אלה הנוטים להגר מחוץ למדינה. קיימת גם תופעה של הגירה פנימית בכיוון הערים היהודיות הגדולות אשר בהן אפשרויות תעסוקה ורמת חיים גבוהה יותר.