בציפיה לפרנציסקוס, ברתולמי

שיר של האב ז'אן-פייר סונה הישועי, פרופסר של תיאולוגיה מקראית באוניברסיטת הגרגוריאנה ברומא.

בליל הקבר, אני מצפה לחיבוקם ולנשיקתם, של האיש בלבן, של הנזיר בשחור. אישה אחת שם, מקל שעווה ואור בכפות ידיה, הבזק נעורים מתחת למסווה הדורות. הראשונה, היא ממתינה שם –הַאִם האֵם היא, הַאִם  הכַּלָּה? כאשר הידיים תִּפָּגַשְׁנָה, כאשר המצחים יגעו זה בזה, אזי יעלה השחר בין הַבְּרִיוֹת, כפי שהוא מסתנן באור ורוד, מציץ באור מוזהב, בין אצבעות מרים המצועפת. אזי יופיע המשיח, מהודר בכבוד בין משה לבין אליהו, קם לתחייה בין כיפא לאנדרי.