האפיפיור במפגש האקומני בכנסיית התחייה

הוד קדושתך, אחי הבישופים, אחים ואחיות יקרים,
בבזיליקה הזאת, שלעברה כל נוצרי מביט ביראת כבוד, העלייה לרגל שאני עורך עם אחי במשיח, הוד קדושתו ברתולמי, מגיעה לשיאה. אנו הולכים בעקבות קודמינו הנכבדים, האפיפיור פאולוס השישי והפטריארך אתנאגוראס, אשר באומץ ובכניעה לרוח הקודש, ערכו, לפני חמישים שנה בעיר הקודש ירושלים, את הפגישה ההיסטורית הראשונה בין הבישוף של רומא לפטריארך של קונסטנטינופול. אני מברך בלבביות את כל הנמצאים. בייחוד, אני מודה למי שהפך את הרגע הזה לאפשרי, לכבוד הפטריארך תיאופילוס, שברכנו במילים חמות, כמו כן לכבוד הפטריארך נורהאן מאנוגיאן והאב פיירבטיסטה פיצבלה.

זהו חסד יוצא דופן להתכנס כאן, מאוחדים בתפילה. הקבר הריק, הקבר החדש הממוקם בגן, בו יוסף מרמתיים הניח ביראת כבוד את גופתו של ישוע, הוא המקום שממנו יצאה הכרזת התחייה: "אַל תִּפְחַדְנָה אַתֶּן. אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי אֶת יֵשׁוּעַ שֶׁנִּצְלַב אַתֶּן מְחַפְּשׂוֹת. הוּא אֵינֶנּוּ כָּאן, שֶׁהֲרֵי קָם לִתְחִיָּה כְּפִי שֶׁאָמַר. בֹּאנָה וּרְאֶינָה אֶת הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁכַב בּוֹ. לֵכְנָה מַהֵר וְהַגֵּדְנָה לְתַלְמִידָיו: 'הוּא קָם מִן הַמֵּתִים'" (מתי כח:5 – 7). הכרזה זו, אשר אושרה בעדותם של אלה שהאדון הקם הופיע בפניהם, היא לב המסר הנוצרי הנמסר מדור לדור, כפי שהראה לנו בראשית השליח פאולוס: "מָסַרְתִּי לָכֶם בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה מַה שֶּׁגַּם קִבַּלְתִּי, שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בְּעַד חֲטָאֵינוּ, לְפִי הַכְּתוּבִים; נִקְבַּר וְקָם לִתְחִיָּה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, לְפִי הַכְּתוּבִים"  (הראשונה אל הקורינתים טו:3 – 4). זהו יסוד האמונה המאחד אותנו. הודות לו אנו מכריזים בצוותא שישוע המשיח, בנו יחידו של האב ואדוננו, "סבל בימי פונטיוס פילטוס, נצלב, מת ונקבר. ירד שאולה, קם מבין המתים ביום השלישי" (אני מאמין של השליחים). כל אחד מאתנו, כל הנטבל במשיח, קם מן המתים מבחינה רוחנית, שכן בטבילה כולם התאחדו עם בכור כל הבריאה ונקברו עמו, למען יקומו עמו לחיים חדשים (ראה: אל הרומים ו:4).

 

אנו מקבלים בברכה את החסד של הרגע המיוחד הזה. הבה נעצור ביראת כבוד לצד הקבר הריק כדי לגלות מחדש את גדולתה של קריאתנו הנוצרית: אנו אנשי התחייה, לא המוות. ממקום זה, אנו לומדים לחיות את חיינו, את תלאות כנסיותינו ואת אלו של העולם כולו, לאור בוקר יום הפסחא.כל פצע, כל כאב, כל יגון, הועמסו על כתפיו של הרועה הטוב אשר הקריב את עצמו ובקורבנו פרץ את הדרך לחיי הנצח. פצעיו הם כפתח דרכו שטף מי הרחמים זורם לעולם. לא ניתן ליסוד תקוותנו להילקח! זהו ה-"כריסטוס אנסטי" ("המשיח קם" ביוונית). לא נמנע מהעולם את בשורת התחייה! ואין אנו חירשים לקריאה העוצמתית לאחדות המהדהדת מהמקום הזה, בדבריו של הקם מן המתים וקורא לכולנו "אַחַי" (ראה: מתי כח:10, יוחנן כ:17).

ברור לכל שלא ניתן להכחיש את המחלוקות הקיימות בינינו, תלמידי המשיח: המקום הקדוש הזה מזהיר אותנו בסבל רב מדרמה זו. אולם, חמישים שנה לאחר ששני האבות הנכבדים קיבלו איש את פני רעהו, אנו מכירים בתודה ובפליאה מתמדת כיצד התאפשרו, בפועל רוח הקודש, צעדים כה משמעותיים לקראת האחדות. אנו מודעים לכך שיש לגמוע עוד מרחק רב כדי להגיע למלא האחדות, הבא לידי ביטוי בהשתתפות זה לצד זה באותו שולחן סעודת האדון; לזה אנו משתוקקים. אך אל להבדלים להפחיד אותנו או לשתק את צעידתנו קדימה. עלינו להאמין שכפי שהאבן מעל קברו של ישוע התהפכה, כך ניתן להסיר את כל המכשולים המונעים את האחדות המלאה בינינו. יהיה זה חסד של קימה מן המתים, לה אנו יכולים לצפות כבר עכשיו. בכל פעם בה אנו מבקשים סליחה על חטאים כנגד נוצרים אחרים ובכל פעם בה יש לנו את האומץ להעניק ולקבל מחילה זו, אנו חווים את התחייה! בכל פעם בה אנו מתגברים על דעות קדומות ונושנות ויש לנו את האומץ לקדם יחסי אחווה חדשים, אנו מכריזים שהמשיח אכן קם! כשאנו חושבים על עתיד הכנסייה בקריאתה לאחדות, אור בוקר הפסחא זורח במלא הדרו! בהקשר זה, ברצוני לחזור על המשאלה שהביעו קודמיי, להמשיך את הדיאלוג עם כל אחינו ואחיותינו במשיח על מנת למצוא דרך לקיים את שירותו של הבישוף של רומא, אשר בהתאם לשליחותו, פתוח לכל מצב חדש ויכול, בהקשר הנוכחי, להוות שירות של אהבה ואחדות המקובל על ידי כולם (ראה: יוחנן פאולוס השני, איגרת "למען יהיו אחד", 96-95).

בעודנו עוצרים כעולי רגל במקומות הקדושים הללו,אנו נזכרים בתפילה במזרח התיכון כולו, הסובל לרוב, לרוע המזל, מאלימות וסכסוכים. ואין אנו שוכחים בתפילתנו, גברים ונשים רבים אחרים, שבאזורים שונים עלי אדמות סובלים ממלחמה, עוני ורעב; כמו גם נוצרים רבים הנרדפים בשל אמונתם באדון הקם מן המתים. כשנוצרים מזרמים שונים סובלים יחדיו, זה לצד זה ומוכנים לעזור איש לאחיו באהבה, מתקיים אקומניזם (שיח ביו-נוצרי) של סבל, אקומניזם של דם, ולו יעילות מיוחדת לא רק בהקשרים בהם הוא מתקיים, אלא מתוקף אחדות הקדושים, אף לכנסייה כולה. הרוצחים מתוך שנאה לאמונה רודפים את הנוצרים ולא שואלים האם הם קתולים או אורתודוקסים, הם נוצרים: דם נוצרי חד הוא!

הוד קדושתך, אחי האהוב, אחים יקרים, הבה נניח לכל ההיסוסים שירשנו מן העבר ונפתח את לבבותינו לרוח הקודש, לרוח האהבה (ראה: אל הרומים ה:5), כדי שנלך יחדיו, מוכוונים ליום המבורך בו אחדותנו המלאה תיכון שנית. בדרך זו, אנו ניזונים מהתפילה שישוע עצמו, בעיר הזו, ערב ייסוריו, מותו ותחייתו, העלה לאב למען תלמידיו, ושאנו לא מתעייפים לעולם להפכה לתפילתנו: "יִהְיוּ נָא כֻּלָּם אֶחָד … כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִין הָעוֹלָם" (יוחנן יז:21). בכל פעם בה הפירוד הופך אותנו לפסימיים, לחסרי אומץ, למיואשים, הבה נחסה כולנו תחת גלימתה של אם האלוהים. כאשר הנפש הנוצרית נמצאת בעיצומה של סערה רוחנית, רק בצל גלימתה של אם האלוהים אנו מוצאים את השלום. יהי רצון שהיא תעזור לנו בדרך זו.