נאום בשדה התעופה בן גוריון

אדוני הנשיא,
אדוני ראש הממשלה,
גבירותיי ורבותיי,
אחיי,
ברצוני להודות לכם על קבלת הפנים לה זכיתי במדינת ישראל, בה אני שמח לבקר במסגרת העלייה לרגל שאני מקיים בימים אלה. אני אסיר תודה לנשיא, מר שמעון פרס,  ולראש הממשלה מר בנימין נתניהו, על ברכותיהם החמות ואני זוכר בנועם את הפגישות שקיימנו בוותיקן. כידוע לכם, אני בא ארצה כצליין, חמישים שנה לאחר ביקורו ההיסטורי של האפיפיור פאולוס השישי.

הרבה השתנה מאז ביחסים שבין הכס הקדוש למדינת ישראל: היחסים הדיפלומטיים, המתקיימים מזה עשרים שנה בינינו, אפשרו לקשרים טובים וידידותיים להתקדם ולהתפתח, כפי שמעידים שני ההסכמים שנחתמו זה מכבר וההסכם עליו דנים עתה. ברוח זו, אני מפנה את ברכותיי לכל עם ישראל ומייחל שיתגשמו שאיפותיו לשלום ולשגשוג.

בעקבות קודמיי, אני מגיע כצליין לארץ הקודש, בה נפרסות אלפי שנות היסטוריה ושעל אדמתה התרחשו האירועים המרכזיים בלידתן ובהתפתחותן של שלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות, היהדות, הנצרות והאסלאם. לכן, ארץ זו הינה נקודת התייחסות רוחנית לחלק כה גדול מהאנושות. לאור זאת, כולי תקווה שבארץ זו לא יהיה מקום למי שמנצל ומעוות את השתייכותו הדתית ובכך הופך לחסר סובלנות ולאלים כלפי הזולת.

במהלך העלייה לרגל בארץ הקודש, אבקר בכמה מהמקומות המשמעותיים ביותר בירושלים, עיר שלה ערך אוניברסאלי. ירושלים פירושה "עיר השלום". זהו רצון האלוהים וזוהי שאיפתם של כל בעלי הרצון הטוב. ברם, לרוע המזל, העיר עודנה מתייסרת מהשלכותיהם של עימותים ממושכים. דחיפותו של הצורך בשלום, בישראל ואף באזור כולו, ידועה לכולנו. המאמצים והכוחות המושקעים על מנת להגיע להסדר צודק ובר קיימא לסכסוכים, שגרמו לסבל כה רב, הולכים ומתרבים. באחדות עם כל בעלי הרצון הטוב, אני מפציר בכל הנושאים באחריות שלא להפסיק ולו לרגע לחפש פתרונות הוגנים לבעיות המורכבות, כדי שהישראלים והפלסטינים יוכלו לחיות בשלום. עלינו לצאת תמיד, באומץ וללא לאות, לדרך הדיאלוג, הפיוס והשלום. אין דרך אחרת. לכן, אני מחדש את קריאתו של בנדיקטוס השישה-עשר במקום הזה: על זכות הקיום של מדינת ישראל להיות מוכרת באופן אוניברסאלי, זכות לחיות בשלום ובביטחון, בתוך גבולות המוכרים על-ידי הקהילה הבינלאומית. בה בעת, על זכותם של הפלסטינים למולדת ריבונית, לחיים בכבוד ולחופש תנועה להיות מוכרת. אנו מייחלים שפתרון שתי המדינות ייעשה למציאות ולא יישאר בגדר חלום.

רגע מרגש במיוחד במהלך שהותי בארצכם יהיה הביקור ביד ושם, זכר לששת מילוני הקורבנות היהודים בשואה, אסון הנשאר כסמל לשפל המדרגה אליה יכול להגיע הרוע האנושי. זהו רוע המופרה על ידי אידיאולוגיות כוזבות,  על ידי שכחה של כבודו היסודי של כל אדם, שזכותו היא כבוד מוחלט, ללא קשר לשייכותו הלאומית ולאמונתו הדתית. אני מתפלל לאלוהים שפשע כזה לא יקרה שוב לעולם, פשע אשר בין קורבנותיו היו בראש ובראשונה יהודים, ובנוסף גם נוצרים ורבים ואחרים. כשאנו זוכרים את העבר, עלינו לקדם חינוך בו דחייה ושלילה של הזולת מתחלפות בקבלה ומפגש, חינוך  בו אין מקום לאנטישמיות בכל צורותיה ואין מקום לכל ביטוי של עוינות, אפליה וחוסר סובלנות לבני אדם ולעמים.

בלב כואב אני חושב על אלה שאיבדו את חייהם אתמול בפיגוע בבריסל, ואני מגנה מעשה נפשע זה ואני מפקיד בידי אלוהים הרחמן את כל הקורבנות ואני מתפלל להבראת הנפגעים.

קוצרו של הביקור מגביל, בצורה בלתי נמנעת, את אפשרויות המפגש. לכן, ברצוני לומר שלום לכל אזרחי ישראל ולבטא בפניהם את קרבתי, במיוחד לאלה החיים בנצרת ובגליל, מקומות בהן נוכחות קהילות נוצריות רבות.

לבישופים ולמאמינים הנוצרים, אני מביא, ממעמקי ליבי, את ברכתי. אני מעודד אותם להמשיך לשאת, בביטחון ובתקווה, עדות שלווה לפיוס ולסליחה, בעקבות התורה והדוגמה של האדון ישוע, הוא אשר מסר את חייו למען השלום בין האדם לאלוהיו, בין איש לרעהו. היו אתם שאור פיוס, נושאי תקווה, עדי אהבה. דעו שאתם תמיד בתפילותיי.

ברצוני להזמינך, אדוני הנשיא, שמעון פרס, ואת כבוד הנשיא מחמוד עבאס, לשאת עמי תפילה אמיצה לאלוהים בתחינה למתנת השלום. אני מציע את ביתי בוותיקן כדי לארח מפגש תפילה זה.

כולנו חפצים בשלום: רבים רודפים אותו יום ביומו במחוות קטנות; רבים מתייסרים בסבלנות ונושאים את העייפות שבניסיונות הרבים להשיגו. ולכולם – בייחוד לאלה המשרתים את עמם – החובה להפוך עצמם לכלים של שלום ורודפיו, בראש ובראשונה דרך התפילה.

להשכין שלום זו מלאכה קשה, אך החיים ללא שלום הם עינוי. כל הגברים והנשים בארץ זו ובעולם כולו מבקשים מאתנו להביא בפני האלוהים את תשוקתם לשלום.

אדוני הנשיא, אדוני ראש הממשלה, גבירותיי ורבותיי, אני מודה לכם שוב על קבלת הפנים.

יהי רצון שמתנות השלום והשגשוג ירדו בשפע על ישראל. שאלוהים יברך את עמו בשלום! שלום! (בעברית).